כל אחד יכול להיות זמר…!

אין אין אין לתאר איזו התרגשות וכמה דמעות של אושר! 

אתמול לבת שלי היה מופע כשרונות צעירים בבית הספר, שלמדתי ממנו מוסר השכל שהייתתי חייבת לשתף, ומיד התיישבתי לכתוב.

הסטרס של הילדה התחיל כבר שלשלום בערב. אמרה שהיא לא רוצה להופיע, סיפרה שהילדה שהיא שרה איתה את הדואט כבר מתאמנת כמה שנים אצל מורה לפיתוח קול (כולה בכיתה ד'!) , הלחץ, הסטרס ומפלס הדאגות הרקיעו שחקים וכיכבו במופע משל עצמם: "טוב אולי אני לא אופיע?" הדאגות הציפו.

אני מיד שלפתי את כובע המאמנת ואת השיטות שלי לחיזוק מנטאלי ומיד עשינו מיינד סט חדש:

"את יכולה! את מסוגלת! את יפה! את חכמה!"
אז מה אם אמא לא היתה מספיק חולת נפש כדי לשלוח אותך מגיל שלוש לפיתוח קול, לא קרה כלום. הכל בסדר, "את תהיי מדהימה", אני אומרת לה ולעצמי…

המיינדסט הנכון להצלחה

כחלק מהתמיכה והאמונה שלי בה, נאלצתי להזיז פגישה מהרגע להרגע. הגעתי, בלי דרמה, למופע כשרונות צעירים שבו הבת שלי משתתפת.  "כולה בית ספר, על מה המהומה?" אמרתי לעצמי. תוך כדי אטרף של מיליון טלפונים שמטרטרים לי אני מתארגנת, נוהגת ומגיעה בדקה התשעים, בלי לחץ. אומרת לעצמי "ברור יש חניה, לא בעיה, ומגלה שכל ההורים הגיעו לפני. כשהגעתי סוף-סוף, אני מאתרת את הזאטוטה הפרטית שלי בתוך כ-200 ילדים ועוד איזה 60  הורים ו…רק אז אני מבינה את גודל העניין. ("על הבאחטי", אני אומרת).

"וואו היא מופיעה בפני  כמעט 260 איש, פלוס המנהלת" (לא נשכח אותה כמובן).

אני נושמת, ומזכירה לעצמי: מיינד סט!  היא יכולה, היא חכמה, היא מסוגלת!

אני תומכת בה. "הכל בסדר מאמי, את תהיי ענקית, אמא כאן" (בשקט, בהיחבא, אני לוקחת כמה נשימות עמוקות וטיפות רסקיו לעצמי ומסמסת לבעלי בעצבים: "איך זה שעוד לא הגעת?")

האירוע מתוקתק שאין לתאר, עם סאונד מצויין ועם ופליי בק  (בתי הספר התפתחו מאז שהייתי שם…) עשו מופע הוקרה לאריק איינשטיין, וסיפרו לזמר הצעיר שכל אחד יכול להיות זמר, ושיש בו אהבה והיא תנצח.

ואז…הבת שלי עולה לשיר.

דממה, שקט התרגשות.
החברה שלה מתחילה והיא שרה ממש יפה.
אני אומרת לעצמי "טוב, חוכמה גדולה, פיתוח קול מגיל שלוש".
ואז מגיע התור של הילדה שלי. והיא, בשיא ההוויה של אהבה, יודעת שהיא באה לשיר ולעשות הכל כדי שתהיה הופעה סוחפת, והיא מרגשת ברמות שאין לתאר.
כל ההורים מוחאים כפיים, עומדים על הרגליים כבר במישפט השני!
והיא מחייכת, מתנועעת בחינניות (מאיפה היא קיבלה את זה? אני מהרהרת), היא יציבה זקופה, שופעת ביטחון עצמי כאילו שהיא עושה את זה שנים!
היא שרה בצורה מדהימה, אין, אין לתאר!
דמעות של אושר, של גאוה ושל נחת ממלאות לי את כל הגוף.

ולפתע המיקרופון שלה מקרטע. לא שומעים כלום.
היא קולטת שלא שומעים אותה, המורה שאחראית על הסאונד לא מצליחה לטפל בבעיה והילדה מתלבטת, להמשיך? לא להמשיך?
ואז, ברגע אחד, כמו מקצוענית, הייא ממשיכה לשיר, לא נבהלת, מחזיקה את המיקרופון כאילו לא קרה כלום, מחזיקה את השיר עד הסוף, בעוצמה ובבגרות, כשהחברה מפיתוח קול לידה עם מיקרופון עוצמתי ומתפקד.

אני אומרת לעצמי "וואו, וואו, איזו גישה, איזו תחושת ניצחון ועוצמה מטורפת", והדמעות יורדות. אני מבינה… שנים של פיתוח קול מעניקות קול וטכניקה, אבל שנים של אמא עצמאית מעניקים מיינד סט של מצליחנות, שהכל אפשרי ושהנסיבות אינן רלבנטיות, כי היא חיה מעל הנסיבות! (כל רגשות האשמה על ימים ארוכים בעבודה נעלמות כהרף עין).

ואז מכה בי ההכרה – המותג שלי כנוגה וידר אוטוטו כבר לא העניין!

תיכף עולה מותג חדש ששמו רעות וידר. ואני, רק האמא של רעות וידר. והאמא הזאת תיכף מתחילה לתזז באודישנים, כי הבת שלה יודעת בדיוק מה היא רוצה, ויש לה רק אפשרות אחת מבחינתה -או להשיג את זה או להשיג את זה!

ומה למדתי מזה?
שבסביבה הנכונה עם התמיכה, האהבה הפרגון והמיינד סט הנכון, כל אחד (שרוצה) יכול להיות זמר! וכשמישהו נמצא בתשוקה האמיתית שלו, בשילוב של הסביבה הנכונה, הכל מתאפשר.

אם אתם רוצים להיות במרחב של המיינד סט הנכון ולבנות את המותג שלכם כמותג שיש לו רק שתי אפשרויות – או להצליח או להצליח,

הצטרפו אליי לתכנית הליווי – להיות אני זה הכי

לקבלת כל הפרטים החשובים לחצו כאן!

אשמח לשמוע אם אהבתם את הפוסט

נוגה וידר
אסטרטגיית מיתוג ושיווק יצירתי