מה הקשר בין דמיון החלטה והצלחה?

דמיון הוא המקום שהכל מתחיל בו.
זה היה וולט דיסני שאמר "אם אתה יכול לדמיין את זה – אתה יכול לעשות את זה"
כל עסק מצליח חייב להתחיל קודם כל בדמיון.
אז בואו נעשה את זה עכשיו – עצמו עיניים ותדמיינו בדיוק, אבל בדיוק, איך יהיה העסק שלכם כשהוא מצליח?

דמיינו כאילו זה קורה עכשיו -אילו שירותים העסק נותן? אילו מוצרים? איזה יחידות רווח מייצרות לו הכנסות? הקפידו לחשוב על כל מה שעולה בעייני רוחכם.
דמינו אפילו את הפרטים הקטנים ביותר.

בתקופה האחרונה חזרתי לדמיין (אחרי שהרבה זמן פשוט שכחתי או יותר נכון לא פיניתי לזה זמן בלו"ז). ופתאום אני נזכרת כמה החזון גדל והלב מתרחב. אז תדמינו, הכוח הגדול ביותר הוא של הדמיון.

אנשים שתפיסת המציאות שלהם נגטיבית, גם הם מדמיינים!  כל הזמן הם מדמיינים, אבל הם לא מדמיינים את ההצלחה, אלא רק את  הדברים שיכולים להשתבש, ורואים את הדברים שבאמת משתבשים ולא מצליחים. כך בעצם הם מושכים לחייהם את כל הדברים הרעים שהם מפחדים מהם – בכוח הדמיון. זהו כוח אדיר שעובד במקביל גם לטובה וגם לרעה.

בדרך כלל החברה מתייחסת לעולם הדמיון כאל משהו שקשור לילדים, כשמישהו חולם על משהו אומרים – ",זה יש לו דמיון פרוע!", ופוטרים אותו בזלזול כיוסף בעל החלומות. ההמלצה שלי: אל תקשיבו למי שמזלזל בחלומות שלכם! במקום זה הקיפו את עצמכם באנשים שעוזרים לכם לדמיין, ומדמיינים יחד אתכם. כאשר אתם במחיצתם אתם מרגישים שהחלומות שלכם גדלים.

ההבדל בין האנשים המצליחים לכאלה שאינם מצליחים אינה ביכולת לדמיין (כולם מדמיינים!) אלא בדברים שהם מרשים לעצמם לדמיין. המצליחים מדמיינים את ההצלחות ורואים כל דבר כאפשרי. הנכשלים – מדמיינים כישלונות ורואים כל דבר כבלתי אפשרי.

הבשורות הטובות (והרעות) שאם אתם חושבים שמשהו אפשרי – אתם צודקים!

ואם אתם חושבים שמשהו הוא בלתי אפשרי – אתם גם צודקים!!!

הדמיון הוא המקום שבו מתחיל כל הישג בלתי רגיל. לכן, אם אתם רוצים להיות בלתי רגילים – התחילו לדמיין.

הדרך מדמיון להגשמה

אולי אתם תגידו לי "נוגה, אבל אני מדמיינת כל הזמן שיש לי עסק עם עוובדים, שיש לי חברת שיווק שמכניסה לי מלא לקוחות, ושאני רק צריך לעשות את מה שאני טוב בו. אבל זה לא קורה! ".
בוודאי שזה לא קורה, כי מה עשית בשביל שזה יתגשם? לדמיין זה לא נאיבי ולא ילדותי, אבל לחשוב שהדברים יתגשמו בלי שנעשה משהו – זה נאיבי!
הטעות הפטאלית שלנו היא שאנחנו מתבלבלים בין דמיון, החלטה וביצוע.

למה אני מתכוונת? הנה דוגמא:
4 נשים יושבות בבית קפה לארוחת בוקר כיפית.
הראשונה מדמיינת שהיא שכחה את הטלפון באוטו ואז היא מחליטה לקפוץ רגע לאוטו להביא אותו. כמה נשים נשארו בבית הקפה?

עניתם 3?   התשובה לא נכונה!
נשארו 4. אחת הנשים אמנם החליטה ללכת להביא את הטלפון, אבל היא לא הלכה להביא אותו.

חישבו רגע על עצמכם – כמה פעמים ביום אתם מחליטים משהו? ואיפה הפער בין מה שהחלטנם שאתם רוצים לעשות, לבין המציאות? בכל יום מיליוני אנשים בעולם מחליטים להפסיק לעשן או להתחיל דיאטה, אבל כמה מהם באמת עושים את זה? כדי שהדברים באמת יקרו, צריך באמת לבצע אותם. 

והבעיה היא שקיים פער גדול בין הדמיון למציאות. אני מדמיינת את עצמי רצה מרתון.
בדמיון שלי (החזון!) האנרגיה תמיד כיפית קלילה ויש תחושה של חוויה.
לעשייה יש אנרגיה אחרת. בפועל זה הרבה יותר קשוח.
האנרגיה של העשייה היא הרבה יותר "צפופה" מהאנרגיה של ההחלטה. ההחלטה מחייבת אותנו לעשות דברים במציאות הפיזית. וזה לא פשוט!!!

בין ההחלטה לרוץ מרתון  לעשייה אמיתית עומדים המעשים הבאים: לקום כל יום ב-5 בבוקר, להילחם בעיניים שלא רוצות להיפקח, להילחם בהרגל לכבות אתה שעון ולהתהפך לצד השני. ואז ולצאת החוצה כשעדיין חושך, בהתחלה להליכה, יום ועוד יום ועוד יום, ורק אח"כ לעבור לריצה, ולהגדיל כל יום את הטווח…עד לסיום המרתון הדרך עוד ארוכה.

לכן אנחנו מדברים למעשה על שלושה שלבים:

לדמיין זה השלב הראשון,

להחליט זה השלב השני,

ולעשות זה השלב הקריטי – שבלעדיו כלום לא יכול לקרות! (הרי בלי עשייה אין תוצאה)

אם אתם שמים לב שאתם מקבלים החלטות, אבל לא מבצעים ולא מגיעים לתוצאות ( זה קורה לכולנו כל הזמן.  אף אחד לא יכול לרשום על זה פטנט…), יש לזה פיתרון.

קחו לכם שותף מחויבות, מישהו שידרבן אתכם. (לא מישהו שיהיה שותף לקיטורים וירחם עליכם ויוותר לכם, אלא מישהו שיכול להיות שותף אמיתי לעשייה).

אז הנה שוב הדרך לתוצאות:

1. תדמיינו,

2. תחליטו, (ואל תעצרו אחרי ההחלטה)

3. פשוט תעשו!

^ גם לחלק של הביצוע יש כמה שלבים בדרך. למשל, צריך לפרק את החזון (החלום) למטרות וליעדים לביצוע. אני מזמינה אתכם לסדנה מיוחד על מטרות ויעדים במחיר סמלי.
הבנה עמוקה של הסעיף השלישי תקצר לכם את הדרך להגשמה!

שיהיה בהצלחה.

שלכם,

נוגה וידר
אסטרטגיית מיתוג ושיווק יצירתי

נ.ב. תדעו לכם שגם לי היה מאוד קל לדמיין את הפוסט הזה, ולהחליט שאני מעלה אותו לאוויר, אבל מהרגע שדמיינתי אותו עד לרגע שהוא היה באתר הו הו הדרך היתה ארוכה…