לא כך תיארתי לי

למה לי העסק הזה עכשיו?

השבוע קיבלתי שיחת טלפון מלקוחה במשבר, ואחרי שדיברתי איתה הייתי חייבת לכתוב על זה כדי שכולנו נחזור לפרופורציה

היא מתקשרת ואומרת לי: "תשמעי נוגה אני בדיכאון, אני רוצה לסגור את העסק,

כולם משווקים, מוכרים, מרצים, ממלאים את בית ציוני אמריקה, מספרים שהם עושים כסף  ואני עדיין לא!!!!!

זה נראה שאני היחידה שזה לא מצליח לה!

פשוט נשבר לי, הלכתי להיות עצמאית מתוך תחושת שליחות מאוד גדולה, מתוך רצון להיות חופשייה, מתוך רצון לנהל את הזמן שלי, מתוך חלום להיות אמא יותר טובה לילדים שלי, כדי שאוכל לאכול איתם צהריים
לחיות בלי להיות עבד לאיזה בוס
לצאת לחופש מתי שבא לי
לעבוד רק עם מי שבא לי~

אבל זה ממש לא מה שקורה!

במציאות אני עבד יותר גדול ממה שהייתי כשהייתי שכירה!"
הבוס הכי תובעני שלי לא דרש ממני פיזית ונפשית את מה שהעסק הזה דורש:
שיווק ברשימות תפוצה,
נוכחות אינסופית בפייס,
תמחורים.
תזרימים,
פגישות אינסופיות,
להשקיע באתר, סרטונים, נטוורקינג,
להוציא הצעות, לעשות פולו אפ,
לתת שירות…

אני מסיימת יום עבודה ומתחילה משרה שנייה בתור אמא,
אבל הראש לא מתפנה, כי אני ממשיכה לחשוב מה הספקתי ומה לא,
עונה ללקוחות תוך כדי ארוחות ערב לילדים,
בזמן שאני מקלחת אותם אני עונה לסמסים וואטסאפים,
כי הלקוחות הכי חשובים ובלעדיהם לא יהיה לי אוכל בבית…
הלחץ הזה להכניס כסף עושה אותי עוד יותר משועבדת לשיווק.

בחמש בבוקר אני קמה לכתוב מאמרים לבלוג, לבדוק אם השאירו לי הודעות בפייס, בודקת כמה אנשים נרשמו לרשימה, כמה הקלקות היו לי לסרטון..

די! אני משתגעת! העסק השתלט על החיים!!!

ממש לא ככה תיארתי לי את חיי בתור עצמאית.."

זה מה שהיא אמרה לי בשיחת הטלפון הזו.

ואני כאן כדי להזכיר:

בואו נחזור ונזכור למה בכלל הלכנו להיות עצמאיים?

אנחנו רוצים להיות הבוס של עצמנו – אז בואו נהייה 'הבוס', ונציב גבולות ברורים.
הגבולות הם לעצמנו, והלקוחות יעמדו בהם כשנהייה בטוחים בהם.

ננסה לכבות את הראש כשאנחנו בבית עם הילדים, ונשמור על שפיות פיזית ונפשית

כי בסוף, העסק נועד לעשות לנו טוב,

העסק צריך לשמח אותנו ולאפשר לנו לחיות את היעוד, המשפחה, ההגשמה, השימחה, ההורות הזוגיות, ההרפתקנות, החברים והחופשות.

בואו לא נשמיט גם את הדברים החשובים האלה מהלו"ז (כבר עכשיו, ולא רק 'בעתיד')

בואו נחליט שבשעה מסוימת סוגרים את הבאסטה ודי.

הרי בינינו, אף אחד מאיתנו לא מנתח לב
והסורים לא עולים על הגדרות
ואפשר להזיז דברים למחר
ומותר לנו גם להנות,

החיים יפים ואנחנו ראויים להנות מהם.

זה אחלה שיש לנו עסק, אבל שהוא לא יעביר אותנו על דעתתנו.

בתפילה לפרנסה יש משפט שאני מאוד אוהבת ושבכל יום מזכיר לי מה חשוב:
"אנא ה' עזרני ברחמיך הרבים שלא אאבד את עולמי חס ושלום, על ידי טרדת הפרנסה…"

בואו נזכור להיות בתכלית שלנו.
נעסוק גם בפרנסה, אבל שלא נגיע למצב שבו 24 שעות ביממה אנחנו עסוקים רק בפרנסה
כי בסוף היא נועדה לשרת אותנו ולעזור לנו להגשים את מה שאנחנו רוצים עבורינו ועבור המשפחות שלנו.

שיהיה לכולנו יום מעולה מלא הגשמה.
ופרגנו בתגובה אם אהבתם.

נוגה וידר
אסטרטגיית מיתוג ושיווק יצירתי

אם עדיין קשה לכם לשים גבולות ואתם מוצאים את עצמכם מפרפרים סביב העסק כל היום,
אני מזמינה אתכם לסדנה שמתאימה בדיוק עבורכם

קורס ניהול זמן אפקטיבי