האם שינוי הוא ברכה או קללה?

מותגים מצליחים רואים ברכה בשינוי

פעם, לפני המון שנים, לחבר הכי טוב שלי נולדה בת.
אחרי שבמשך חודשיים הוא היה סביבה 24/7 ,
התקשרתי אליו לראות מה העניינים, איך הולך, איך הוא מסתדר?
ופתאום הוא אומר לי:

"תשמעי משהו: רק עכשיו קלטתי שיש לי ילדה,
והיצור הקטן הזה לא הולך לשום מקום!
זו חתיכת אחריות 24 שעות ביממה, ואם לדייק אז זה לכל החיים!"

זו הייתה חוויה מטורפת גם בשבילי, לראות איך נופל לו האסימון הזה – שזה מה שיש עכשיו!
ההבנה שהעבודה האמיתית שלו זה להיות אבא, ההתרגשות העצומה של הגילוי הזה, ההתרגשות שלו מהנתינה, מההורות, מהשינוי הזה שנפל עליו בחיים.

היום אני יודעת להעריך את התובנה שהייתה לו אז,
אבל בזמן שקיימנו את אותה השיחה, חודשיים אחרי שהפך לאבא בפעם הראשונה,
אני הייתי רווקה ולא היו לי ילדים, לא באמת הבנתי על מה הוא מדבר…

לא הבנתי למה זה כזו התעסקות, מה כבר העבודה הקשה?
כאילו, כולה תינוקת!
על מה המהומה?

רק אחרי נולדה רעות, הבכורה שלי,
והבנתי מה זה אומר
וכמה זה דורש
וכמה שזה אינסופי!

אבל סיפרתי את הסיפור הזה כי זה היה הרגע שבו הבנתי בעצם,
שגם כאשר מאד מתכוננים למשהו (כמו ילד, או תינוק חדש…)
לוקח לנו איזו תקופה להסתגל לשינוי,
עד לרגע הזה שבו נופל האסימון ואנחנו מבינים מה זה אומר באמת,
ושהדבר הזה כאן כדי להישאר,
ומבינים באיזו צורה הוא משנה לנו את החיים.

אז אותו דבר (כמעט) עם הקורונה!
(אפילו שממש לא חיכינו לה…)

בהתחלה היינו מופתעים,
ואז וואלה – קלטנו!
אחר כך התחלנו לתפקד,
אבל, כל הזמן חיים תחת הציפייה שהחופש יחזור ממש עוד מעט,
והכל יחזור להיות כפי שהיה.

והציפיה הזאת,
שהכל יחזור לקדמותו.
היא זו שהורגת אותנו

ההתנגדות לשינוי, היא שמפריעה לנו!

 לקבל את השינוי

כי זה הקטע עם שינוי,
לא תמיד יש לנו תשעה חודשים להתכונן אליו,
הוא לא תמיד מגיע בטיימינג הנכון
ולא תמיד מתוך בחירה
וגם כשבוחרים אותו
(וברור שאת הקורונה הזו לא בחרנו…)
לא תמיד זה קורה כמו שתיכננו.

אז למרות שעוד לא ברור מה הסיפור שלה,
וכל אחד יכול לחשוב מה שבא לו –
אמיתית, לא אמיתית,
פוליטית, לא פוליטי…
שום דבר מזה לא באמת מעניין מלבד העניין הזה:

איך אני גדל לתוך זה?
או בתוך זה?
איך אני משתנה תוך כדי השינוי?
מתוך ההנחה שהשינוי הזה כבר כמעט שנה כאן,
וכנראה שהולך להישאר עוד הרבה זמן,
להתנגד זה לבזבז אנרגיה מיותרת.

כשאנחנו מבזבזים את האנרגיה על כעס, על תסכול,
על המחשבה מה יכול להיות, או מה היה צריך להיות,
אנחנו מפספסים את ההזדמנות המטורפת ליצור את מה שעוד יכול להיות.
את מה שעוד אפשרי!

ובחיי, כשמפסיקים לפחד ולהיצמד לישן,
כשאנחנו בטוחים בעצמנו ובמי שאנחנו ובמה שאנחנו
ובמקום להתנגד לשינוי אנחנו זורמים עם השינוי –

שם קורים, הניסים!

ותזכרו שהדבר היחיד הקבוע – זה השינוי!

מי שיקפיד למצוא ביטחון בשינוי
וידע לסמוך על עצמו שיש לו אותו (את הביטחון)
וכשיש לו אותו – יש לו הכל!

ואז מגלים שהשינוי החיצוני לא באמת משנה,
השינוי המשמעותי הוא השינוי פנימי!
כי פתאום מסתגלים לשינוי החיצוני, בדיוק כמו להורות.

בהתחלה זה צרחות כל הלילה וחוסר שינה,
2 קילו ו-600 גרם שמטרטרים אותך ללא הכרה

אחר כך הנקה 24/7 שמוצצת לך את הכוחות,

ואז גזים, ועייפות של ימים ולילות בלי שינה עם הגוזל הזה
אחר כך יש לגול כאבי שיניים
ואחר כך הסתגלות לגן החדש
ואז כינים
ואחר כך חרם של בנות בגן, וזה נראה באמת סוף העולם
ואז כיתה א׳
ואחר כך היא רוצה לצאת עם בנים! (השם ישמור)
ועכשיו" בא לי ללמוד נהיגה" ו"אמא, בא לי קעקוע"…

יוווו….זה לא נגמר.

בקיצור, הדבר היחיד הקבוע זה השינוי,
וכמו שאנחנו הצלחנו לגדל ילדים לתפארת בתוך בלת"מים מטורפים, ועשינו את זה בהצלחה,
אותו דבר זה עם העסק בקורונה,
שהיא בלת"מ מטורף, ומביאה איתה עוד כל מיני בלת"מים מטורפים…

ההבדל הוא שעם הילדים אנחנו מבינים שאין ברירה זה מה יש. וחייבים להסתגל.
מהר מאד אנחנו מבינים שלהתנגד זה לא עוזר,
ושהדבר הזה נשאר איתנו, רבאק,
ובסוף אנחנו מתמכרים לזה באהבה

אותו דבר עם הקורונה (כמעט..)
ככל שנתחיל להיות יצירתיים ולסמוך על עצמנו
ככה הכל יסתדר יותר מהר, ביג טיים –
תאמינו לי!

ובטוח שאחר כך עוד נצחק על זה
ואת זה אני אומרת אחרי שהבנתי כמה חשוב לסמוך על השינוי,
להיות השינוי
ולגדול יחד אתו באהבה.

השינוי הוא שלנו,
הקורונה היא רק הסיפור כיסוי של השינוי.

נוגה וידר
אסטרטגיית מיתוג ושיווק יצירתי