לאלה

קטע 1

צעדי הבלרינה שלי לא השתלבו בגוף הכואב. תחושת ההחלמה הייתה עדיין זרה ולא נראתה באופק.

גררתי את עצמי מתוך לאות ריקנית, מברכת על המחלקה הראשונה, מתביישת בעצמי על שאני נהנית עדיין מאהבתו ומדאגתו של רפאל. בעוד חמישה ימים הוא ישוב לביתנו המיותם והכול יקרוס לתמיד. החלומות והעתיד.

שיגרתי לתא המטען של המטוס ארבע מזוודות, מקווה שזאת עם הריץ' רץ' הלא יציב תשרוד כמוני בטיסה המטלטלת.

שילמתי קנס על המטען החורג, מזל שלא שקלו לי את הלב.

תה חם בטרקלין מהול בג'וני לטשטש את המציאות, לייבש את הדמעות, להקהות את העולם.

שש דקות להמראה, תשע מאות קילומטרים בשעה, דמעה שקופה בודדת תלויה על הריסים, מערפלת ראייה, מתקשה להיפרד מהידוע ומהמוכר ולהתגלגל החוצה לעולם. גלגלי המטוס סוחטים טיפות אחרונות של קרקע יציבה. רגל אחת שלי מתנודדת מעל התהום, וממש כמו בסרטים כל החיים חולפים לנגד עיניי… ואני יודעת, יודעת שמקץ חמש שניות הכול ישתנה. נושמת. "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" האדמה מתנתקת.

קטע 2 – גב הספר יש גם תמונה

"הלו, שלום. לילי? זה הטלפון של לילי אטיאס?"

חמש שנים וחצי לילי כבר לא קיימת. לילי מתה.

"סליחה, מי את בבקשה?" אני מנסה להדוף את ענני הצל.

"לילי, זאת אֵלָה. מה, את לא מזהה? את לא מבינה כמה זמן שרפתי כדי לחפש אותך, כאילו האדמה בלעה אותך. השם ישמור, התחננתי לדוִד שייתן לי את הטלפון שלך, והוא אמר שמבחינתו את מתה. אבל אני החלטתי להתערב. זה ממש פיקוח נפש, ויוויאן, אמא שלך, אישה טובה וצדיקה כל כך…"

אֵלָה, אֵלָה אדלר? הראש טס, המחשבות עפות כמו עורבים שמסמנים את ענני הגשם. איך מנתקים סיוט?

"זאת טעות." אני אומרת, ספק לעצמי ספק לאֵלָה.

"לילי, לילי, זאת לא טעות ולא נעליים. לא עבר לך להיות שקרנית? אמא שלך במצב קשה מאוד כבר שנה. אני מבינה שאת באמריקה ואין לך שום קשר, עם המשפחה שלך, אבל לוויוויאן אין עוד הרבה זמן. תעלי על מטוס, תארזי את הגאווה שלך ותבואי לתת כבוד למי שהביאה אותך בצער וכאב לעולם."

"אמא שלי במצב קשה?" אמא שלי במצב קשה! האוויר בחדר נהיה דחוס, האור הבהיר המגיח מהחלון שורף את עיניי

"לילי, את חייבת לחזור. היא מאושפזת בהוספיס, את צריכה להגיע מהר, שתספיקי לבקש ממנה סליחה ולתת לה קצת נחמה בימיה האחרונים. שברת לה את הלב, גמרת לה t, החיים. את חייבת לה לפחות את זה."

אני צריכה לבקש סליחה ממנה? הייתי צריכה לקבור את עצמי, לעבור ייסורי גיהינום, להיקרע מרפאל בשביל למצוא את הזכות שלי לחיים ואושר בעולם. אחרי חיים שלמים שלא הייתי טובה מספיק לה ורק לה, אני צריכה לבקש סליחה?

"לילי, את שמעת אותי?"

"כן," עניתי וניתקתי.

כשאלוהים נותן סימן חייבים להקשיב.

קטע לתרגום 3

בלילה הזמן לא זז. כל דקה נקפה שישים שניות בלי קיצורי דרך, התוצאות היו ברורות, כאלה היו גם הסיכונים,

אם לא אתעורר מההרדמה – איש בעולם לא יודע.

ארזתי את חיי בארבע מזוודות. כמה מהר חזרתי להיות הגנבת מרובע י"א, האכזבה, ההחמצה…אתה בטח מתפוצץ מצחוק, שם למעלה.

בוקר. הרדמה. ניתוח.

ד"ר עמיחי הוציא ממנה את הסרטן עם הרחם וכל החלומות.

חדר לבן, שחור מבפנים. קול טפטוף מונוטוני, פלורוסנט מסנוור, אנחות כבדות, בכי חרישי ואחיות שלא מפסיקות לדבר על דיאטה פליאוליתית וכמה מדהים להתחבר לאבולוציה הטבעית שלנו. הכול יש במקום הארור הזה, פרט לאבולוציה טבעית. תחושת המחנק מטפסת בגרון, אני רוצה לברוח אבל קשורה, מחוברת לצינורות ולצפצופים מבפנים ומבחוץ. אני רוצה לצעוק, לרקוד, לרחף. בולעת רוק. סערה בראש, הבטן מלאה כאב. האוויר יוצא מנחיריי, אני מתרוקנת, השקית של הקטטר מלאה, האינפוזיה ריקה. המחוג רץ. אני בלחץ. נושמת, רק לא להפסיק לנשום, שלא ייגמר. דומעת. כואב לי לנשום, כל כך הרבה חלל התפנה ואין לי מקום לאוויר.

אף אחד לא רואה אותי. נאבקת, מדממת, מתאבלת. נחושה, מרגישה, מתכווצת, בוכה, מתכסה, חיה, מתה, בוחרת. בוחרת?

מה בוחרת? לא יודעת מה.

לחיות? לחיות מתוך שמחה?

מאחורי הקלעים של הספר

אחד מהדברים שהופיעו ברשימת החלומות שלי לפנסיה היה לכתוב ספר, תמיד אמרו לי שיש לי כישרון,

שכדאי שאעשה איתו משהו….

לפני שנתיים  היה לי סרטן ברחם, ברגע אחד החיים שלי שינו את מסלולם.

נשארתי עם פחות רחם ועוד כמה אברים חיוניים, וחיפשתי דרכים למלא את החלל שנוצר.

ליום הולדת 39  שלי קיבלתי במתנה סדנת כתיבה וממש בלי להתכוון, משפט אחד תמים פרץ את סכר המילים,

רגל אחת שלי היתה מעל התהום…

לאט לאט הסיפור התפתח וקרם עור, גידים ונשמה, עד שפעימות לבו נשמעו למרחוק.

וכמוהם, גם פעימות לבי.

אלוהים לקח לי רחם ונטע בי ספר. 500 ספרים נמכרו בתהליך גיוס המימון באמצעות הדסטארט והתגובות מצוינות.

"בספר יש דיבור חזק ועוצמתי עם אלוהים, הרגשתי תהליך אינסופי ויחסים של

אהובים, אבא ובת, חוקרת ונאשם…  הכל מותר

קשר חי ובועט שלא מפחד לגעת בשאלות נוקבות

אין ספק שהספר משקף תהליכים עמוקים על אמונה ובחירה בחיים! שיחקת אותה"

"אני לא ישנה , קוראת ובוכה

הספר סוחף , משקשק , אני שמחה עד השמיים ובוכה כמו תינוקת, עוברת את המסע עם לא לאלה,

ממש לא מסוגלת להניח את הספר….

סיימתי , אני בסערת רגשות , מוצפת כרגע אין לי מילים

תודה על מסע מרתק"

"התרסקתי, התרגשתי, הרגשתי כאב אמיתי מהול בתקווה.

ספר שגרם לי לכל כך הרבה תחושות.

ספר אחר…. ספר טוב!

תודה על חווית קריאה עוצמתית."

מיטל בר זוהר – רומן ביכורים

אמא ל- 3  נשואה באושר, בעברה עסקה בשיווק ופיתוח עסקי בהייטק,

ולימים ניהלה עסק מצליח בתחום האימון העסקי, עד שמחלת הסרטן חוללה מהפך בחייה.

אוהבת ללמד ולהדריך ומתגאה בכישרון של הפלת אסימונים (בראש ובלב) ליצירת שינוי בחיים.

מרצה ומעבירה סדנאות בתחומי : מוטיבציה, ניהול הזמן  והפיכת חלומות למציאות.

שיח של לב פתוח, תובנות וקבלת החלטות ליצירת שינוי או הגשמה בחיים.

הספר יצא לאור בזכות הרבה אנשים טובים, שזיהו את הפוטנציאל ותמכו בדרכים מגוונות.